אתם יושבים בבית ופתאום מתחילה אזעקה. זה מקפיץ את כולם, גם את הרגועים יותר מבני הבית.
מה עושים בזמן אזעקה?
חילקתי את ההמלצות לשתי קבוצות גיל.
ילדים
1. לתרגל מראש כניסה לממ"ד או לחדר המדרגות.
2. לשדר את המסר שזה בסדר גמור לפחד, זה באמת מפחיד. אבל אנחנו נמצאים במקום הכי בטוח שאנחנו יכולים
3. תנו שמות לרגשות שלהם: אני מבינה שממש נבהלת, אני רואה שאתה מפחד (כך יוכלו לבטא את עצמם טוב יותר)
4. לתת להם תפקידים בממ"ד: להקריא סיפור לאח, לסדר את הספה שיהיה נוח כולם. משהו שיגרום להם להרגיש שהם עושים משהו. שהם עוזרים.
5. ספרו להם על כיפת ברזל ששומרת עלינו. על צהל החזק. תנו להם משהו לאמין בו, שיהיה בסדר. זה ידביר את החוסן שלהם.
6. סמסו להורה השני, ודאו שהוא בסדר. הילדים דואגים לשני ההורים ורוצים לדעת שהכל בסדר גם שם (גם אתם, ההורים דואגים ותרצו לדעת שהילדים בסדר כשהם אצל ההורה השני, זה חזק יותר מכל סכסוך)
7. חבקו אותם
אחרי שיצאתם מהממ"ד, חשוב מאוד לדבר איתם על זה או לתת להם לצייר. זו הצורה שבה הם מעבדים את המידע. ככל שידברו יותר ויביעו יותר, המידע יעובד טוב יותר אצלם בנפש.
מתבגרים
מתבגרים, מודעים יותר למצב. הם נמצאים ברשתות החברתיות, יש להם חברים שמכירים אנשים מהעוטף. יש להם יותר מידע.
הדרך של מתבגרים להתמודד עם המציאות, היא מידע. ולכן התפקיד שלנו הוא לעשות להם סדר בשטף המידע שמגיע אליהם וללמד אותם חשיבה ביקורתית.
1. מתבגרים זקוקים לקשר רציף עם ההורה השני. הם צריכים לדעת שהכל בסדר. במיוחד אם אחד הורים במילואים. אפשרו להם את הקשר הזה.
2. בזמן אזעקה, הם יכולים לתקשר עם ההורה השני ישירות. אל תמנעו את זה מהם.
3. אפשרו להם מסכים בממ"ד. זו הדרך שלהם להירגע ולאטום את עצמם. בהמשך הם יעכלו את הדברים.
דברו איתם. כמה שיותר. עזרו להם להבין מאיפה מגיע מידע אמין ומאיפה לא.
גם להם כדאי לתת אמונה ביכולות של צה"ל ולהגיד שאנחנו ננצח.
האופטימיות והתקווה יעזרו להם לבנות חוסן נפשי.