כשהבן שלי היה בגן, ליוויתי את הסיור של הגן לשים זר על האנדרטה העירונית לזכר הנופלים
פתאום ראיתי כמה ילדים רצים לקצה של האנדרטה
רצתי אחריהם ושאלתי - לאן אתם רצים?
לחפש את הנופלים - הם אמרו לי. הם בטח נפלו מהאנדרטה.
תמימות של ילדים
💔
אנחנו עומדים בפני ימים קשים לנו כעם וכיחידים
במדינה הקטנה שלנו, אני חושבת שאין הרבה אנשים שלא הכירו מישהו שנפל באחת המלחמות או באירועי האיבה.
ערב יום הזכרון מלא בטקסים
יום הזכרון עצמו, הוא יום שמשפחות רבות מבלות בטקסים רבים
ובנוסף יש שתי צפירות
התפקיד ההורי שלנו (בין היתר) הוא לתווך ולהסביר לילדים שלנו את העולם.
ולמרות ההסברים שקיבלו בגן ובבית הספר,
זה התפקיד שלנו להסביר, למה אבא עצבני כל היום ולמה אמא בוכה?
ולמה סבתא מתקשרת כל הזמן?
וגם הגדולים, שכבר יודעים ועוברים את הימים האלה איתנו כל שנה,
מסתכלים עלינו שוב במבט דואג
❓ מה עושים?
מסבירים. הסברים מותאמי גיל, כמובן
לא נספר לילד קטן על זוועות המלחמה, למשל
נסביר שעצוב, וקשה כי אנחנו נזכרים באנשים שאהבנו.
שאנחנו הולכים לטקס יום הזכרון כדי להגיד תודה לכל האנשים האלה, שבזכותם יש לנו מדינה
❓ אם הילדים מפחדים?
סביב הנושא. אם אבא או אמא הולכים למילואים למשל, או משרתים בכוחות הבטחון.
את הפחדים האלה אנחנו ננסה להרגיע, שוב, בהתאמה לגיל.
ילדים קטנים, שלא יכולים עדיין להבין משמעויות - נגיד שזה משהו מאוד רחוק ולא יכול לקרות.
לגדולים יותר נגיד שיש סכנה, אבל יש סכנה בכל דבר ואנחנו משתדלים להיזהר ולשמור על עצמינו.
להרגיע בצורה שבה אנחנו יודעים שיועילו לילד הפרטי שלנו
❓ ומה קורה כשכל אחד מההורים מסביר בצורה אחרת?
או שהורה אחד רוצה לקחת את הילדים לטקסים ולבית העלמין וההורה השני מתנגד?
אני מציעה להתחשב בהורה שהנושא קרוב לליבו יותר (משפחה שכולה)
לדבר ולהגיע להבנות לגבי כמות המידע שאפשר לחשוף את הילדים אליה
אולי אפילו להגיע גם, כדי לראות שהילדים לא נחשפים למראות קשים מדי
וכשהילדים אצלכם - לחבק, להכיל, להסביר.
🇮🇱
איך אתם עוברים את יום הזכרון עם הילדים? אשמח לשמוע.
