ככה התחילה שיחת הטלפון שלי עם רועי.
רועי ותמר התגרשו לפני למעלה משנה. הגירושים היו מכוערים כמו שגירושים יכולים להיות. צווי הרחקה, תלונות במשטרה וכתבי תביעה מרושעים וקשים.
הם רבו על העסק המשפחתי, על הכסף ובמיוחד – על הילדים.
שניהם אהבו את הילדים ושניהם הרגישו שההורה השני יעשה לילדים רק נזק.
עכשיו, הם אומרים. הכל מאחוריהם. המשפטים הסתיימו. כל אחד גם בדירה שלו, המשמורת משותפת ולילדים יש חדרים משלהם בכל אחד מהבתים.
ומערכת היחסים ביניכם, שאלתי?
אנחנו לא מדברים, הם ענו. חסומים אחד אצל השני בכל הערוצים.
אני לא יכול להסתכן, אמר רועי, כל מילה שאני אומר יכולה להופיע בתביעה חדשה.
וטובת הילדים, שאלתי?
טובת הילדים היא שאבא שלהם לא יהיה בכלא.
אז איך זה שאתם שניכם כאן, יחד? שאלתי
אין לנו ברירה. מנהלת בית הספר אמרה שאם לא נגיע להדרכת הורים, היא תערב את הרווחה.
מבחינתי, אני מסדר את העניינים לבד.
לרועי ותמר נולדו שלושה ילדים: תומר, נעמה ויהלי. תומר הגדול, היה בן 15, כשהתגרשו נעמה ויהלי בנות 10 ו 8. הגירושים הקשים השפיעו על שלושתם. נעמה, לקחה את תפקיד ההורה בבית עם אבא ועם אמא, היא עזרה לאבא עם ארוחת הערב ולאמא דיווחה מי לא עשה שיעורים. ליהלי היה קשה בכיתה א' והיא בכתה המון. ותומר התדרדר בלימודים. שני ההורים ראו את הקושי, אבל ידעו שזה חלק מהתהליך ושזה יסתדר עם הזמן.
אבל זה לא הסתדר
בכל מעבר בין הבתים תומר צריך היה למסור הודעות. אבא אמר ש... אמא אמרה למסור לך ש..
הוא נאלץ להיות מתורגמן מתוחכם ולשנות את נוסח הדברים כך שהצד המקבל לא יתעצבן ויצעק. כל דבר גרם למריבה. אמא ואבא, ניסו להוציא מהם מידע – מה קורה בבית של הצד השני ותומר הפך להיות מרגל מצד אחד ולשמור סודות – במקרים אחרים. הוא נקרע בין שני הוריו והיה אומלל.
היה כל כך רע בבית, שתומר העדיף להסתובב בחוץ. לאמא, אמר שישן אצל אבא הלילה. לאבא אמר שישן אצל אמא ומכיוון שההורים לא דיברו, אף אחד מהם לא ידע שזה לא נכון.
תומר הסתובב בחוץ. עם חברים חדשים.
הוא התחיל לעשן, קצת לשתות – אין הרבה מה לעשות בלילה בחוץ. וזה מה שהחבר'ה עשו.
להורים שלו לא היה מושג.
אבל אחת המורות, ראתה אותו לילה אחד, יושב שיכור על ספסל בחוץ.
המורה הזו הכירה את תומר שלפני הגירושים וראתה שהוא במצוקה.
וככה בעצם הם הגיעו אלי.
גירושים בקונפליקט גבוה משפיעים על כל המעורבים ובעיקר על הילדים.
חייב להיות תקשורת בין ההורים. חייבת. אין אופציה אחרת.
כי עם ילדים, תמיד יש משהו. ובמיוחד בתחילת הגירושים, כשעוד לא התרגלו למצב.
כי כשאתם לא מדברים אחד עם השני, אתם מדברים דרכם. וזה משא מאוד כבד לילד.
כשאתם מעבירים הודעות דרכם – הם נחשפים לעוינות שלכם ולתגובה, הכועסת של הצד השני. והם לא יודעים איך להתנהג. ילד זקוק לקשר עם שני ההורים שלו. הוא אוהב את שניכם, זה לא הוגן לבקש ממנו לבחור צד.
כשאתם מבקשים מהילד שלכם – לא לספר להורה השני משהו שראה אצלכם. אתם מלמדים אותו שזה בסדר לשקר.
כשאתם שואלים את הילד שאלות על מה קורה אצל ההורה השני – אתם מבקשים ממנו לרגל. ולשקר להורה השני.
אף אחד לא מתגרש כי טוב לו.
אבל, אנחנו ההורים, האחריות היא שלנו. תמיד נהיה אחד בחיים של השני. אנחנו חייבים לעשות ככל שביכולתינו לעזור להם להתסגל לחיים החדשים ולתת להם מקום בטוח שבו יוכלו להוציא את המצוקות שלהם. ואנחנו נוכל לעזור.
ורוני ותמר
למדו לתקשר. לא תקשורת חמה ואוהבת, אבל תקשורת בסיסית, מכבדת.
הודעות טקסט קצרות, עם עובדות – בלי פרשנות.
ובעיקר, מתוך דאגה ורצון לעזור לילדים.
