האם נכון לתת הכל שווה בשווה?
אנחנו לא רוצים לקפח אף ילד, שאף אחד לא ירגיש שאוהבים אותו פחות. שידעו שאנחנו שלהם אותו דבר ושהם אותו דבר בשבילינו. שהם כולם אהובים ומיוחדים עבורינו והדרך שלנו, היא לתת שווה בשווה. לקנות מכל דבר שניים (או שלושה) כדי שלא יהיו ריבים ולא יהיו אפליות. אבל האם זה נכון?
ואז כל ילד פותח את הפנקס: אתמול דני קיבל 3 סוכריות ואני 2 - אמא לא אוהבת אותי. היום אבא עשה לרוני סוס 3 דקות ולי 2.5. מתחילה פנקסנות ורישומים מדוייקים. ואלוהים יודע, שלילדעם האלה יש זכרון פנומנלי.
שלכל ילד יש תכונות שונות וצרכים שונים. אז נגיד שיש לנו שני ילדים אוהדי כדורגל. אחד אוהד את ברסה והשני את ריאל מדריד. האם נקנה לשניהם חולצה של ברסה? ואם יש לנו ילד צמחוני וילד קרניבור. נקנה לשניהם סטייק מדמם? הבנו...
אז אנחנו עוברים לשיטה אחרת. אנחנו נותנים לכל ילד מה שהוא צריך. אם הלכתי ברחוב וראיתי חולצה. אני יודעת שלדני חסרה חולצה - אני קונה לו. כשרוני תשאל למה קניתי לו ולא לה - אני אומר שזה מכיוון שהוא צריך. את צריכה גם? אני אקנה גם לך.
אנחנו רואים את הילדים, רואים את הצרכים שלהם ומתאימים את עצמינו אליהם.
עשיתי עם יוני את תיבת נוח שלו כי הוא צריך. עשיתי לאילן פתיתים כי הוא אוהב. שום דבר לא בא על חשבון השני.
סוגרים פנקסים. אין מה להשוות. אני רואה אתכם, את הצרכים שלכם. ואני אוהב/ ת את כוווולם
